“בארץ האמת נועד מקום גבוה לדרויש.
דרכו נישאה וערך עמלו הוא רב.
כדי שלב-נחושת יהפוך ללב-זהב,
חפש מתכון אצל אלכימאי דרויש.”
(ג’לאל-אדין רומי)
בראשית המאה הקודמת רווחה האמונה בקרב הבדואים והפלאחים שמחלות התוקפות את האדם נגרמות על ידי “גופים זרים” אשר פולשים לגוף- שדים, ג’ינים. בהתאם לאמונה זו ניתן למצוא ברפואה הבדואית המסורתית טיפולים שונים ואיזכורים רבים למעשי כשפים ולעין הרע.
המרפא במסורת הבדואית העתיקה נחשב לשליחו של אללה ולבא כוחו לטובת ריפוי האדם. האמונה הרווחת היתה כי המרפא המואר קרוב יותר לעולם הרוחות ולנסתר וכי בכוחו להתגבר על הרוחות הרעות שפלשו לגופו של החולה. לפיכך, בתקופות קדומות נהגו אנשי ריפוי אלה לעסוק בכשפים ובטקסים מאגים שונים לצורך ריפוי (Herrison, 1966)
מעמדו של המרפא היה מיוחד ומורם והוא נחשב כקדוש בקרב האוכלוסייה השבטית. מרפאים אלה עסקו בריפוי מסורתי, ביעוץ בענייני בריאות, בדיני אישות ובתקופות קדומות אף בזיהוי חשודים בגניבה. במהלך ההיסטוריה כונו קדושים אלה בשמות שונים:
בתחילה היה הדרוויש- לרוב איש זקן הנחשב חסיד המתקשר עם אלוהים בעזרת מלאכים מסוג מיוחד. תפקיד הדרוויש עבר בירושה מאב לבן בעזרת המלאכים ולפי רצון האל. מעמדו של הדרוייש היה כה רם עד כי נהגו להזכירו בשבועות ונדרים. הדרוויש ערך טקסים באמצעות אש, טיפל במחלות ועסק בכתיבת קמיעות
חטיב, חג’ב- מומחים בהכנת קמיעות המכילות פסוקי קוראן, סימנים, רמזים ומספרים המיועדים לתלייה על הגוף.
חוואי- מומחים בהוצאת רעלים אשר מקורם בבעלי חיים (עקרבים, נחשים וכו’)
מג’בר- מאחה עצמות שבורות
קאווי- מומחים בכוויות טיפוליות
עאטר- מרפאים המתמחים בטיפול באמצעות צמחי מרפא לטיפול במחלות.
אופני הטיפול ברפואה הבדואית המסורתית היו רבים ומגוונים וכללו אלמטים רוחניים וארציים כאחד. כמעט בכל אופני הטיפול בולט הקשר בין הרפואה המסורתית למרחב הגיאוגפי ולחיים במדבר. את הרפואה המסורתית ניתן לחלק לרפואה מונעת ולרפואה בזמן מחלה. נפרט להלן מספר דוגמאות לטיפולים שהונהגו במסורת הרפואה הבדואית בנוסף לכוויות ולצמחי המרפא:
– קמעות מפסוקי קוראן- לפסוקי הקוראן חשיבות ראשונה במעלה וזוהי לרוב גם התרופה הראשונה שהמרפא יציע מתוך אמונה כי אללה הוריד מהשמיים פסוקים המרפאים מחלות. את הקמעות עטפו היטב כך שלא ינזקו בתנאים שונים כמו בתוך המים או באדמה. הקמעות נתלים על הגוף ומטרתם לשמור על האדם ולהבריח את השדים.
– בכור- תערובת של אבנים וקטורת ריחנית. האמונה הרווחת הינה כי השטנים שונאים ריחות טובים וכי ניתן להרחיק אותם באמצעות פיזור ריח נעים
– קברי צדיקים- נוהגים ללכת ולבקר בקברי קדושים וצדיקים. ישנם קדושים עם “התמחות” לסוגים שונים לבעיות
– מעיים של כבש- במקרה של התפתחות איטית או לקויה של ילד, משרים את הילד בתוך מעיים נקיים של כבש במהלך שבוע ימים
– כוסות רוח- במצבים של התקררות, דם תקוע או הוצאת הג’ננה, כוסות הרוח מוציאות את הקור והדם הרע
– פחד- טיפול בעקרות,פחד וחרדה באמצעות פחד גדול יותר. נוהגים להבהיל את החולה ביריות, נחש ובדחיפה פתאומית למים.
– חמסה- להגנה מפני עין הרע. הכוונה היא כי אם אדם רוצה לפגוע במישהו שעונד חמסה, אלוהים יפגע בפוגע פי 5
לסיכום, נראה כי הרפואה הבדואית המסורתית מבקשת לתת מענה הן לבעיות גופניות ומנטליות והן לבעיות רוחניות. האמצעי להשגת רפואה הינו המרפא אשר ניחן בחכמה ובדעת וכן בקשר עם האל. אלמנט האמונה הינו חשוב ביותר ברפואה המסורתית, והיום ישנם אף מחקרים מודרניים המוכיחים את חשיבות כוח האמונה בתהליך הריפוי.